Daf 59b
וַהֲלֹא כְּבָר נֶאֱמַר אֶלֶף עֹלוֹת יַעֲלֶה שְׁלֹמֹה עַל הַמִּזְבֵּחַ הַהוּא וְאִילּוּ בְּבֵית עוֹלָמִים הוּא אוֹמֵר וַיִּזְבַּח שְׁלֹמֹה אֵת זֶבַח הַשְּׁלָמִים אֲשֶׁר זָבַח לַה' בָּקָר עֶשְׂרִים וּשְׁנַיִם אֶלֶף
Rachi (non traduit)
אלף עולות יעלה שלמה וגו' וכשאתה מגיע לחשבון עולות ולמנין אמות. שהיה מזבח אבנים של שלמה עודף עליו זה של שלמה גדול משל משה לפי צורך העולות שהרי מזבח של משה כתיב ביה ה' אמות אורך וה' אמות רוחב צא מהם מקום הקרנות אמה לכל צד ומקום הילוך רגלי הכהנים אמה לפנים מן הקרנות סביב המערכה נמצא מקום המערכה אמה על אמה הכי אמרינן לקמן בפירקין (זבחים דף סב.) יסוד וסובב לא היו ממעטין בארכו ורחבו לפי שמקיפין ובולטין סביביו מעשה רשת נחושת והוא היה סובבו ובמזבח שעשה שלמה היה מקום המערכה כ' על כ' לרבי יוסי כדתנן במסכת מדות (דף לה:) חלקהו לכ' רצועות כל אחת ואחת ברוחב אמה ואורך עשרים הרי ד' מאות אורך ברוחב אמה ואין לך אמה על אמה שאינה מחזקת לבער אלף ליום שהיתה אש של שמים ממהרת לאכול הרי ד' מאות אלף:
Tossefoth (non traduit)
והלא כבר נאמר אלף עולות יעלה שלמה. וא''ת מנא ליה דאמזבח הנחשת קאמר הא ג' מזבחות הוו כדאמר לקמן (זבחים דף סא:) של נוב ושל גבעון וגדול היה וי''ל דסמיך אקרא (דד''ה ב א) דכתיב בהדיא על מזבח הנחשת שעשה בצלאל:
וּכְשֶׁאַתָּה מַגִּיעַ לְחֶשְׁבּוֹן עוֹלוֹת וּלְמִנְיַן אַמּוֹת זֶה גָּדוֹל מִזֶּה
אֶלָּא מַהוּ קָטָן מֵהָכִיל כְּאָדָם הָאוֹמֵר לַחֲבֵירוֹ פְּלוֹנִי נַנָּס הוּא וּפָסוּל לַעֲבוֹדָה
Rachi (non traduit)
אלא מהו אומר קטן מהכיל. לאו במזבח אבנים קאמר ומשום ההוא יומא אלא למזבח הנחשת קאמר ובא לפוסלו לעולם שסילקו ומה שתלה הכתוב קטנו בעולות של אותו היום לישנא מעליא נקט:
כאדם שאומר לחבירו. באדם שנפסל:
ננס פלוני. לישנא מעליא ולא אמר נפסל פלוני:
ונפסל לעבודה. לאו מסקנא דאדם אומר אלא רבי יוסי קאמר לה ואותו פלוני פסול לעבודה והוא קורא לו ננס:
וְרַבִּי יְהוּדָה שַׁפִּיר קָאָמַר רַבִּי יוֹסֵי רַבִּי יְהוּדָה לְטַעְמֵיהּ דְּאָמַר מִזְבֵּחַ שֶׁעָשָׂה מֹשֶׁה גָּדוֹל הָיָה דְּתַנְיָא חָמֵשׁ אַמּוֹת אֹרֶךְ וְחָמֵשׁ אַמּוֹת רֹחַב דְּבָרִים כִּכְתָבָן דִּבְרֵי רַבִּי יוֹסֵי
Rachi (non traduit)
שפיר קא''ר יוסי. ול''ל לקדושי רצפה:
מזבח של משה גדול היה. וכשאתה מגיע לחשבון עולות ומנין אמות שבשניהם נמצא של שלמה קטן לפי הצורך:
רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר נֶאֱמַר כָּאן רָבוּעַ וְנֶאֱמַר לְהַלָּן רָבוּעַ מָה לְהַלָּן מֵאֶמְצָעִיתוֹ הָיָה מוֹדֵד אַף כָּאן מֵאֶמְצָעִיתוֹ הָיָה מוֹדֵד
Rachi (non traduit)
ונאמר להלן רבוע. בשל יחזקאל שנתנבא על בית שני או על העתיד רבוע אל ארבעת רבעיו:
מה להלן. מדה האמורה בו מאמצעיתו הוא מודד כדמפרש ואזיל:
אף כאן מודד ה' על ה' מאמצעיתו. לכל רוח נמצא י' על י' צא מהן אמה מכאן ואמה מכאן לקרנות וכן למקום הילוך הרי ו' על ו' מקום המערכה ושל שלמה כ' על כ' מקום המערכה עשה ממנו ג' רצועות של ו' רוחב נשארו שתי אמות בארך עשרים חלוק ג' הרצועות לרחבו [לחתיכות רבועות של שש שש] תמצא בכל אחת ג' חתיכות רבועות של שש שש הרי תשע ועוד נשארו בכל אחת ב' אמות בארך ששה קרבם זו אצל זו הרי ו' על ו' הרי עשר חתיכות רבועות ועוד צרף הרצועה הארוכה עשרים ורחבה ב' ותמצא ו' על ו' הרי י''א וב' אמות על ב' אמות נמצא של משה אחד מי''א כשל שלמה ומגיע לחשבון י''א אלפים עולות ותו לא ובחנוכתו כתיב בקר כ''ב אלף וצאן כ''ב אלף:
וְהָתָם מְנָלַן דִּכְתִיב וְהָאֲרִיאֵל שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה אַמָּה לְכָל רוּחַ אוֹ אֵינוֹ אֶלָּא שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה עַל שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה כְּשֶׁהוּא אוֹמֵר אַל אַרְבַּעַת רְבָעָיו מְלַמֵּד שֶׁמֵּאֶמְצַע הוּא מוֹדֵד
Rachi (non traduit)
שתים עשרה. אל ארבעת רבעיו מלמד שמאמצעיתו מודד:
והאריאל. מקום מערכה של מזבח:
וְרַבִּי יוֹסֵי כִּי גְּמִר גְּזֵירָה שָׁוָה בְּגוּבְהָה הוּא דִּגְמִיר דְּתַנְיָא וְשָׁלֹשׁ אַמּוֹת קוֹמָתוֹ דְּבָרִים כִּכְתָבָן דִּבְרֵי רַבִּי יְהוּדָה
Rachi (non traduit)
ורבי יוסי. דאמר דברים ככתבן:
כי גמיר ג''ש. דרבוע רבוע בגובהה הוא דגמר ולאו מרבוע דיחזקאל אלא מרבוע דכתיב במזבח הפנימי דתניא וג' אמות קומתו כו' (שמות כ''ז:
א') ובמזבח הנחשת כתיב:
רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר נֶאֱמַר כָּאן רָבוּעַ וְנֶאֱמַר לְהַלָּן רָבוּעַ מָה לְהַלָּן גּוֹבְהוֹ פִּי שְׁנַיִם כְּאָרְכּוֹ אַף כָּאן פִּי שְׁנַיִם כְּאָרְכּוֹ
Rachi (non traduit)
ונאמר להלן רבוע. במזבח הזהב אמה ארכו ואמה רחבו רבוע ואמתים קומתו (שם ל):
אף כאן גובהו פי שנים כארכו. הרי י' אמות ובסיפא מפרש ר' יוסי מאי וג' קומתו:
אֲמַר לֵיהּ רַבִּי יְהוּדָה וַהֲלֹא כְּבָר נֶאֱמַר וְאֶת הֶחָצֵר מֵאָה אַמָּה וְקוֹמָה חָמֵשׁ אַמּוֹת וְגוֹ' אֶפְשָׁר כֹּהֵן עוֹמֵד עַל גַּבֵּי הַמִּזְבֵּחַ וַעֲבוֹדָה בְּיָדוֹ וְכָל הָעָם רוֹאִין אוֹתוֹ מִבַּחוּץ
Rachi (non traduit)
והלא כבר נאמר וקומה ה' אמות. דאין גובה היקף הקלעים של חצר אלא ה' אמות:
אפשר כן. שיהא כהן בראש המזבח ועבודה בידו כו':
אָמַר לוֹ רַבִּי יוֹסֵי וַהֲלֹא כְּבָר נֶאֱמַר וְאֵת קַלְעֵי הֶחָצֵר וְאֶת מָסַךְ שַׁעַר הֶחָצֵר אֲשֶׁר עַל הַמִּשְׁכָּן וְעַל הַמִּזְבֵּחַ מָה מִשְׁכָּן עֶשֶׂר אַמּוֹת אַף מִזְבֵּחַ עֶשֶׂר אַמּוֹת וְאוֹמֵר קְלָעִים חֲמֵשׁ עֶשְׂרֵה
Rachi (non traduit)
מה משכן. צריך קלעים לחצר סביביו מוקף גובה י' אמות דהא הכי הוה גובהה דכתיב (שם כו) י' אמות אורך הקרש:
אף מזבח. צריך היקף לכדי י' אמות:
ואומר קלעים ט''ו אמה אל הכתף. אצל השער וקס''ד בגובהה קאמר וה''ה לכל החצר:
Tossefoth (non traduit)
מה משכן עשר אמות. תימה כיון דאיכא היקשא גזירה שוה דרבוע למה לי:
ואומר קלעים ט''ו אמה אל הכתף. פי' בקונטרס וקס''ד בגובה קאמר וה''ה לכל החצר וקשה לר''ת היכי מצי למימר דאגובה קאי והא מוכח קרא בהדיא דברחבה מיירי דקחשיב מעיקרא החצר לפאת ים חמשים אמה ואחר כך מפרש חמש עשרה אמה קלעים לכתף שאצל השער ולכתף השנית חמש עשרה קלעים ואחר כך לשער החצר מסך עשרים אמה ובשמעתא קמייתא דעירובין (דף ב:) קשה טפי דפריך בין לרבנן בין לר' יהודה לילפו מפתח שער החצר ופי' שם בקונטרס שני לשונות ופי' בלשון שני דפריך שיחשב פתח ברחב עשרים ומשני פתח שער החצר איקרי פתח סתמא לא איקרי ואיבעית אימא כי כתיב חמש עשרה בגובהה כתיב והכתיב וקומה ה' אמות ההוא משפת מזבח ולמעלה ופי' שם בקונטרס דהיינו כר' יוסי דשמעתין וזו היא תימה דלא מצינן למימר חמש עשרה אמה בגובה כתיב אלא ברחבה כדפרישית ועוד קשה דאי מרחבה פריך התם הוה ליה למימר הכי אלא הא דתנן הרחב מעשר אמות ימעט נילף מפתח שער החצר כיון דעד השתא איירי בגובהה ועוד לר' יהודה אמאי הוצרך להקשות מפתח החצר פתח אולם דקאי ביה הוה ליה לאקשויי ועוד מאי קושיא מפתח החצר התנן יש לו צורת הפתח א''צ למעט וחצר צורת הפתח הוה ליה שהיו העמודים משני צדדים וכלונסות על גביהן שהקלעים תלויין בהן ומיהו בסמוך (קשה) כי פריך ור' יהודה מפתחו של אולם גמר והתנן וכו' לא משני שאני פתחו של אולם דה''ל צורת הפתח [ובע''כ צ''ל] דכיון דאליבא דרב קיימא לא משני הכי דאיהו תני במתני' צריך למעט כדאמר התם ומהאי טעמא פריך [שפיר] השתא ועוד דשער חצר לא ה''ל צורת הפתח שהכלונסות היו על הווין שקבועין בעמודין מבחוץ ואמרינן התם בפ''ק (דף יא.) צורת הפתח שעשאה מן הצד לא עשה כלום ומפרש רבינו דמגובהה פריך התם דלא יחשב פתח ביתר מה' אמות ומסתברא היא לן טפי למילף מפתח החצר ממאי דנילף מפתח ההיכל דפתח המשכן על כרחין שלא כדין איקרי פתח אהל מועד וחידוש הוא דלא הוו ליה גיפופי שהיה פרוץ לפניו במלואו הלכך פתח ההיכל שהיה במקומו דלמא שלא כדין נמי איקרי פתח ובתר הכי גרס איבעית אימא קלעים ט''ו אמה וכי כתיב וקומה ברוחב ה' אמות משפת קלעים ולמעלה וההיא שינויא כרבי יוסי דהכא ול''ג ט''ו אמה בגובהה הוא דכתיב וגם לא גרס אל הכתף דלא קאי אחמש עשרה דכתיב בקרא דההוא לא מיתוקמא אלא ברחבה אלא פירוש הוא כלומר הקלעים היו גבוהין חמש עשרה שלא יראו עבודה שבידו כרבי יוסי דאמר מזבח י' אמות והאי דכתיב בקלעים וקומה ה' אמות ודאי משפת מזבח ולמעלה והאי קרא דמייתי וקומה ברוחב ה' אמות (היינו) להוכיח גובה פתח כ' אמה היינו ההוא דכתיב גבי מסך בסוף ויקהל ומפרש דמשפת קלעים ולמעלה קאמר שהקלעים היו גבוהין סביב החצר צפון ודרום ומערב וכן לצד המזרח [שכמו] שהקלעים היו ט''ו רוחב מימין הפתח וכן משמאל הפתח כמו כן היו גבוהין ט''ו אמה ועל מסך הפתח כתיב רוחב כ' אמה וקומה ה' אמות ברוחב לעומת קלעי החצר פירוש שהמסך כל רוחב כ' היה גבוה ה' אמות משאר קלעי החצר אשתכח המסך גבוה כ' וזו היא אמת גובהו של פתח וההיא שינויא בתרא ליתיה אלא לרבנן דהא לרבי יהודה לא מתוקם כלל ואע''ג דקאי התם לשנויי לרבנן ולרבי יהודה שינויא קמא יתיישב לרבי יהודה דשנינן פתח סתמא לא איקרי דהכי נמי לא מיתוקם ההוא שינויא כרבי יוסי דהכא אלא כרבי יהודה דפליג עליה והכא בשמעתין גרסי' מה משכן י' אמות אף מזבח י' אמות קלעים ט''ו ולא גרסינן נמי אל הכתף דלאו קרא מייתי ובברייתא דמלאכת המשכן לא גרסינן כלל קלעים ט''ו במילתא דר' יוסי ופירושא בעלמא הוא כלומר הקלעים היו גבוהין ט''ו אמה שלא יראה כהן ועבודה בידו ומה ת''ל ה' אמות משפת מזבח כו' ור''ת מפרש בספר הישר דלשמואל עצמו פריך נילף מפתח שער החצר מנא ליה דושחטו פתח אהל מועד אפתח היכל קאי ואי אפשר לומר כן כלל כדמוכחי כמה קראי בפרשת אלה פקודי ובשאר מקומות וקצת קשה לפירוש ר''ת דפריך מגובה חמש דמאי משני פתח שער איקרי פתח סתמא לא איקרי כיון דנקרא שער כ''ש דאיקרי פתח דפתח קטן משער עוד נילף מפתח עזרה שנקרא פתח (ביחזקאל מא) והיה גובהו עשרים:
But surely it is said, A thousand burntofferings did Solomon offer upon that altar, (1) while of the Eternal House (2) it is said, And Solomon offered for the sacrifice of peaceofferings, which he offered unto the Lord, two and twenty thousand oxen, (3) and when you calculate the number of burnt-offerings and the number of cubits, the latter was larger than the former? (4) Rather, what does ‘was too little to receive’ mean? As one says to his neighbors. ‘So-and-so is a dwarf’, when he is unfit for [sacrificial] service. (5) But R. Jose says well to R. Judah? (6) — R. Judah is consistent with his view, for he maintained that the altar made by Moses was large. For it was taught: [And thou shalt make the altar of acacia wood.] five cubits long, and five cubits broad; [the altar shall be square]: (7) this is meant literally: these are the words of R. Jose. R. Judah said: ‘Square’ is stated here, and ‘square’ is stated elsewhere: (8) as there it was measured from the centre, so here it was measured from the centre. And how do we know [that it was so] there? — Because it is written, And the hearth (9) shall be twelve cubits long by twelve cubits broad, square. You might think that it was only twelve cubits square; when, however, it says, to (10) the four sides thereof, it teaches that the measurement was taken from the middle. (11) And R. Jose? (12) — The gezerah shawah refers to the height [of the altar]. For it was taught: And the height thereof shall be three cubits: (13) this is meant literally: these are the words of R. Judah. R. Jose said: ‘Square’ is stated here, and ‘square’ is stated elsewhere: (14) as there its height was twice its length, so here too [its height was] twice its length. (15) Said R. Judah to him: Is it possible that the priest stood on the altar, performing the service, whilst all the people saw him from without? (16) Said R. Jose to him: But surely it is stated, And the hangings of the court, and the screen for the door of the gate of the court, which is by the tabernacle and by the altar roundabout, (17) [which teaches that] as the tabernacle was ten cubits [high], so was the altar ten cubits [high]; and it says. The hangings for the one side were fifteen cubits. (18)

(1). Ibid. III, 4. The altar referred to is the brazen one made in the days of Moses (cf. II Chron. I, 6).
(2). The Temple.
(3). Ibid. VIII, 63.
(4). Moses’ altar was five cubits square. From these a cubit must be deducted on all sides for the horns, and a further cubit on all sides for the terrace where the priests walked. This left only one cubit square for the actual burning. Whereas in Solomon's altar the actual place for burning was twenty cubits square, according to R. Jose, which means four hundred times as large. If then the smaller altar could cope with a thousand animals, this larger one was surely more than enough for the number offered that day. Hence ‘was too little to receive’, etc. cannot be meant literally.
(5). I.e., instead of saying directly that for some reason he is unfit, he uses a euphemism and calls him a dwarf. Similarly here, the altar had become unfit for service, and that is delicately stated by saying that it was too small.
(6). His argument is sound. How then does R. Judah rebut it?
(7). Ex. XXVII. 1.
(8). Ezek. XLIII, 16, q.v. It is quoted in the text.
(9). I.e., the actual portion of the altar for burning.
(10). Lit. translation, not in as E.V.
(11). Interpreting ‘to’ as intimating that from one particular point there were twelve cubits in all directions, hence from the centre. Accordingly, Moses’ altar was ten cubits square, not five, and when the two cubits on all sides are deducted (v. n. 11, p. 296) it was still six as against Solomon's twenty cubits square. The latter therefore would not be large enough for the extra work it had to do.
(12). How does he rebut this reasoning?
(13). Ex. ibid.
(14). In reference to the golden altar, Ex. XXX, 2: a cubit shall be the length thereof, and a cubit the breadth thereof; square shall it be; and two cubits shall be the height thereof.
(15). Hence, ten cubits.
(16). As would be the case if the altar were ten cubits high; this would not be seemly. — The text is emended in accordance with the Yalkut.
(17). Num. IV, 26.
(18). Ex. XXXVIII, 14. Rashi: it is now understood that they were fifteen cubits in height. Tosaf. objects that the whole context refers to the width, and accordingly emends: ‘and the hangings were fifteen cubits,’ omitting ‘and it says’ and ‘for one side’, this being a statement by R. Jose on their height, not a Biblical quotation.
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source